ג
ן נ ע ו ל / ר ח
ל
נ ו ש א :
חוסר קשר בין בני-אדם.
ר ק ע : השיר כלול בקובץ "מנגד" (1930),
והוא נושא את התאריך אדר תרפ"ח (1928).
ר ע י ו נ ו
ת מ ר כ ז י י ם : א. אהובה של הדוברת
מתנכר אליה, ואין היא יודעת האם לוותר על אהבתה או להלחם עליה. ב.
ההתנכרות היא תופעה אוניברסלית. כל אדם נעול בפני זולתו.
ת ו כ ן ו מ ב נ ה
שיר בן שני
בתים. כל אחד בן ארבע שורות. המשקל משתנה. החריזה חלקית.
הכותרת וההקדשה: בכותרת - "גן נעול" – מופיע צירוף טעון
אסוציאציות ומוכר מאד בתרבות היהודית. הוא לקוח מתיאור האהובה בשיר-השירים:
"גן נעול אחותי כלה, גל נעול, מעיין חתום." (שיר-השירים ד 12). הכותרת,
אם כן, מכינה אותנו לשיר אהבה, אבל ההקדשה – "לזר" – עומדת בסתירה לכך.
אמנם, על-פי הפרשנות המקובלת ההקדשה נועדה לאדם מסוים,[1]
אך אין להתעלם מאפקט הדו-משמעי של המילה. דו-משמעות זו - של הנמען ושל יחסי הדוברת איתו - נמשכת
לאורך השיר עד לסיום, שבו מתרמזת הכרעה לכיוון אחד.
בית ראשון:
פותח בשתי שאלות. הראשונה - "מי
אתה?" – נתפסת כהמשך ישיר של ההקדשה ("לזר"), כלומר, יתכן שהדוברת
פונה לזר גמור, ותוהה מיהו.
השאלה השניה היא: "מדוע יד מושטת / לא פוגשת יד
אחות?" שאלה זו יכולה להשאיר אותנו באותו מישור - מפגש בין שני זרים גמורים - אך פותחת פתח גם לאפשרות השנייה, שמדובר
באוהבת, שאהובה מתרחק ממנה. על-פי הפירוש הראשון, הדוברת שואפת לקשר אנושי, ושואלת
מדוע ידו של הנמען, "הזר", אינה נענית לידה המושטת. הכינוי שהיא מכנה את
ידה – "יד אחות" - יכול להתפרש במשמעות של "אחווה" פשוטה בין
בני-אדם. על-פי הפירוש השני, שאלתה של הדוברת נובעת מכאב הנטישה. היא אינה מבינה
מדוע היא נדחית על-ידי אהובה והביטוי "יד אחות" מתפרש כאן על-פי התשתית
המקראית שהזכרנו (ידה של "האחות", שהיא "אחותי כלה"). בנקודה
זו אפשר לחזור ולקרוא גם את השאלה הראשונה בצורה אחרת. לא כתהייה סתמית על טבעו של
זר, אלא כקריאת יאוש כלפי אהוב שהפך לזר. הדוברת אינה מבינה את השינוי שחל
בהתנהגותו של האהוב, ןלכן היא שואלת אותו "מי אתה"?
בסיום הבית חוסר הקשר, שהחל בידיים, עובר אל העיניים: הן
נפגשות לרגע, ומיד מושפלות במבוכה. מנתקות מגע. אם מדובר בשני זרים גמורים, יש
בתיאור העיניים המושפלות המשך של כשלון הקשר. השוני הוא, שבניגוד לתיאור הקודם,
שבו עולה בבירור, שהנמען אינו נענה לידה המושטת של הדוברת, כאן נאמר
"עיניים" ולא "עיניךָ", מה שפותח אפשרות, ששני הצדדים, ולא צד
אחד, בולמים את הקשר. אבחנה זו נכונה גם
במקרה שהשניים הם זוג במשבר, ובשני המקרים ביטול קשר-העין מהווה החמרה בנתק, משום
שהוא קל יותר לביצוע והרבה פחות מחייב ממגע-ידיים. כאשר גם הוא מתנתק, היחסים נפגעים באופן קשה,
אם לא סופי.
בית שני:
לאחר תיאור הניתוק בא תיאור השפעתו על הדוברת: הרגשות והמחשבות שהוא מעורר בה,
וההתלבטות מה לעשות, איך להגיב לו.
בשתי השורות
הראשונות חוזרת הדוברת על הצירוף שהופיע בכותרת: "גן נעול". אם
מדובר בכשלונה של הדוברת ליצור קשר עם זר,
הרי שיש לראות את אמירותיה בהקשר פילוסופי: הזולת הוא "גן נעול", בכך
שהוא סגור לקשר. אמנם הוא "גן", כלומר, הוא מלא כל-טוב, אבל אין הוא מעניק
מהטוב הזה לה, לדוברת. ובהכללה אוניברסלית: "גן נעול – אדם". או: אדם
לאדם גן נעול.
אם מדובר באהוב
שמתעלם, הביטוי "גן נעול" מכוון אליו, ואפשרות זו נעשית סבירה יותר,
בגלל האסוציאציות הרומנטיות המתלוות ל"גן נעול". אמנם, יש כאן היפוך
לעומת המקור המקראי (שבו האשה היא ה"גן הנעול", והגבר הוא זה שמתדפק
עליו) אך הדבר אינו מחליש את ההקשר אלא להיפך, כי הסיטואציה היא החשובה:
הצד האוהב (יהא אשר יהא) עומד חסר-אונים ונואש מול העובדה, שמושא אהבתו הפך
לבלתי-נגיש לחלוטין. "גן נעול" מאזכר גם את גן-העדן, שכאן הוא גן-העדן
של האהבה, שממנו מרגישה הדוברת מגורשת, ורואה את שעריו ננעלים בפניה.
שתי שאלות
מסיימות את השיר: "האלך לי? או אכה בסלע / עד זוב דם?" – השאלות
מבטאות התלבטות של הדוברת בין שתי ברירות: לוותר על הקשר או להלחם עליו. שורות אלה
מפזרות במידה רבה את הערפל הדו-משמעי ששרר עד עכשיו באשר לנמען, כיוון שאין זה
סביר שהדוברת תנקוט בביטויים קיצוניים ונואשים כאלה ביחס לנמען זר, מקרי, אלא רק
כלפי מישהו משמעותי ביותר עבורה. המכשול המטפורי מועצם, כשהוא הופך מגן
נעול לסלע. מנעול אולי אפשר לפתוח, אך סלע הוא סמל למשהו בלתי-עביר. "להכות
בסלע" מקביל למה שאנו מכנים כיום "להכות בקיר" – פעולה חסרת תוחלת.
התוספת "עד זוב דם" מעידה על יאוש גמור, ועל כך שהדוברת יודעת שמאמציה
להחזיר את האהבה לא רק נדונו לכשלון, אלא גם יגרמו לה פגיעה עצמית קשה (יפצעו
אותה).
סיום השיר נשאר
פתוח, ללא תשובה, בחוסר החלטה. נראה, שהדוברת אינה יכולה להחליט. היא, למעשה, כבר נואשה
מהקשר, אך אינה יכולה לוותר עליו.
ס י כ ו ם :
לאורך השיר נבנית דו-משמעות באשר לסיטואציה ולנמען. האפשרות הראשונה היא
שמדובר בנסיונה של הדוברת ליצור קשר עם זר, נסיון שנכשל. האפשרות השניה היא שמדובר
בדוברת שננטשה על-ידי אהובה ומנסה לשמור על קשר איתו. סיום השיר מצביע על כך
שהמשמעות השנייה היא ה"נכונה" או הדומיננטית בשיר, וכך יש לראות גם את
ההקדשה "לזר" בראש השיר כמכוונת לאהוב שהפך לזר ול"גן נעול"
עבור הדוברת. עם זאת, המשמעות הראשונה עדין ממשיכה לפעול ברקע של השיר. היא מקנה
לדרמה האישית מימד אוניברסלי של מאבק אנושי על אהבה וקשר.
ד ר כ י
ע י צ ו ב
מטפורה מרכזית:
"גן נעול". מטפורה שאולה מהפסוק "גן נעול אחותי כלה, גל
נעול, מעין חתום" (שיר-השירים ד 12),
שבו האהובה מדומה לגן ששעריו נעולים. ה"גן" על פירותיו ופרחיו נושא איתו
משמעויות של פריון ויופי, משמעויות ארוטיות ואסוציאציות לגן-העדן. בשיר-השירים
האהבה מתממשת. הכלה אומרת: "יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו" (שם, שם,
15). וגם החתן מאשר: "באתי לגני, אחותי כלה" (שם, ה 1). לעומת זאת, שערי
הגן בשירנו נשארים נעולים, והאהבה אינה מתממשת.
מטפורת הסלע.
בסיום השיר הופך המחסום בין הדוברת לאהובה משער (נרמז במילה "נעול")
לסלע: "האלך לי ? או אכה בסלע" שואלת הדוברת את עצמה. הפיכת המחסום לסלע
הופכת אותו להרבה יותר נוקשה, ולמעשה, לבלתי-עביר. רק נס יכול להזיז סלע. כאן עולה
האסוציאציה לנס שחולל משה רבנו, כאשר הכה על הסלע והוציא ממנו מים. אבל נס כזה לא
יתרחש כאן. אם הדוברת "תכה בסלע" לא מים יזלו ממנו אלא דמה שלה.
דו משמעות
ועיצוב שני מישורים מקבילים: בשיר נבנים זה לצד זה מישור אישי ומישור
אוניברסלי, כפי שהראינו לעיל. במישור
האישי מדובר באהבה נכזבת: אהובה של הדוברת עזב אותה, הקים חיץ בינו לבינה, וכל
מאמציה לחדש את הקשר עמו נכשלים. במישור האוניברסלי מדובר בכשלון הקשר עם הזולת,
ועל כך שבני-אדם נבדלים וסגורים זה בפני זה. הזולת הוא "הזר" ואדם לאדם –גן
נעול. נוסח
אחר: במשמעות האישית ה"גן הנעול" הוא האהוב המתנכר והאהבה האבודה.
במשמעות האוניברסלית ה"גן הנעול" הוא נפשו של כל אדם, הסגורה בפני נפשו
של האחר.
חזרות: א.
"גן נעול". הצירוף מופיע שלוש פעמים בשיר. פעם אחת בכותרת ופעם
שניה בשתי שורות צמודות, כך שהוא יוצר גם אנפורה. החזרה מדגישה את הצירוף
הזה, כתימה המרכזית של השיר.
ב.
ריבוי שאלות: השיר הקצר פותח בשתי שאלות ומסיים בשתי שאלות. למעשה, תופסות השאלות מחצית מן הטקסט בן שמונה
השורות. השתים הראשונות – "מי אתה? מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות?" –
קשורות עדיין ליחסים בין השנים. שתי האחרונות: "האלך לי? או אכה בסלע / עד
זוב דם?" - קשורות להתלבטות הפנימית של הדוברת, לנוכח החסימה שהציב האהוב.
ריבוי השאלות תורם לעיצוב מצבה של הדוברת: מצב של חוסר הבנה, חוסר בטחון, תהייה, והתלבטות ביחס לאהבה, שהסתיימה
באופן חד-צדדי. סיום השיר בסימן שאלה,
וללא כל תשובה, מדגיש את מצבה של הדוברת,
ה"תלוייה" או "תקועה" בין שתי ברירות רעות.
ש א ל
ו ת ל ד ו ג מ ה
1. מהו הרעיון
המרכזי בשיר וכיצד הוא מעוצב? בתשובתך
עמוד על שלושה אמצעי עיצוב לפחות.
2. דו-משמעות – עמוד על בנייתה בשיר ועל האפשרויות
שהיא יוצרת להבנתו.
3. מה משמעות
המטפורה שבכותרת השיר? הסבר כיצד היא באה לידי ביטוי לאורך השיר כולו. (בגרות קיץ תשס"ב).
4. מהי
משמעות האמירה: "גן נעול –
אדם"? הסבר כיצד השאלות בשיר מדגימות
משמעות זו. (בגרות קיץ תשס"ד).
[1] ) זלמן רובשוב
(ראשי-תיבות: ז"ר), איתו היו למשוררת יחסים רומנטיים, שלא הסתיימו בנישואים.
רובשוב, שנשא אישה אחרת, היה פעיל ציוני מרכזי, סופר ופובליציסט. לימים שינה את
שמו ל"שזר", והיה לנשיאה השלישי של מדינת ישראל.
